הטוב, הרע והלא נורא - סיכום טקס "מוצר השנה 2013"

אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה "באמת יפה שנזכרת, למה את תמיד חייבת תמיד להיות אחרונה"?  ואפשר דווקא להתייחס בחיוב לעיכוב בכתיבה. לקחתי את הזמן, בחנתי לעומק את המוצרים, השתמשתי, חוויתי, וזהו, הרגיש לי שהגיע הזמן: תרשו לי לסכם את אירוע קהילת מוצר השנה 2013.

בשנה שעברה בפוסט הסיכום של 2012 ("תחרות בחירת מוצרי השנה האישיים שלי מבין כלל מוצרי השנה")  בחרתי את 5 המוצרים הטובים ביותר בעיני. השנה בחרתי לשנות במעט את פורמט הבחירה ולהתמקד בשני המוצרים בשני קצוות הסקאלה: במוצר המוצלח ביותר בעיני זה שהפתיע לטובה, ובמוצר שהכי פחות אהבתי, זה שלצערי התאכזבתי ממנו.

שנתחיל?

המוצר הנבחר האישי שלי לשנת 2013: ניתחי פילה מועשנים סטארקיסט:

דבר המפרסם: נתחי פילה מובחרים ועסיסיים, שעברו תהליך עישון טבעי: סלמון, הרינג, מקרל וטונה, באריזה מהודרת והמתאימים במיוחד לאירוח.

פסק דין השופטת (זה אני...): מי שמכיר אותי, יודע שאני מכורה כפייתית לתזונה נכונה וכושר. הטונה במים של סטאר קיסט תמיד אצלי ברשימת הקניות. אגב, גם בפוסט של שנת 2012, המוצר " סטארקיסט 99 קלוריות" זכה ממני למחמאות. ידעתי והכרתי את היתרונות של טונה במים. ביקור מקרי אצל תזונאי ספורט הבהיר שכדאי לי לגוון ולאכול גם דגי סלמון ודומיו. מכיוון שדגים טריים או קפואים דורשים ממני יכולות מורכבות שלצערי לא התברכתי בהם (כגון הפעלת תנור). שמחתי מאוד לגלות, שהסלמון יכול להכנס גם לתוך קופסת שימורים קטנה.  

אריזת המוצר: נכון שאומרים "אל תסתכל בקנקן" אבל בקופסת שימורים עם עטיפה כה אלגנטית למוצר טרם נתקלתי. שינוי מרענן לאסוציאציית הטיול השנתי שתמיד יש לי כשאני עוברת באגף השימורים בסופר.  

סיכום התנסות: פתחתי וטעמתי. הטעם - מצויין ! שכנתי למשרד התעניינה מה אני אוכלת. נאלצתי לתת לה לטעום, ותוך שעה קלה בעלה כבר היה בדרך לסופר. היא מספרת שמאז אותה טעימה , משפחתה צרכנית קבועה של הסטאר קיסט החדשים. גם של ההרינג מאותה סדרה. 
החסרון היחיד, מבחינתי, הוא השמן, ולא רק בגלל הקלוריות. אומרים שהנתרן גבוה משמעותית מזה של הטונה במים. כמו כן, קראתי לאחרונה מחקר שאומר שהערכים התזונתיים של הטונה נשמרים טוב יותר במים מאשר כשהדג שרוי בשמן. 

לסיכום: למעט העניין של השמן, הסלמון המעושן של סטארקיסט מצויין. ומשמש לי לעיתים כתחליף לבשר בצהריים. מומלץ בפה מלא!

המוצר שאיכזב אותי לשנת 2013: קפסולות ג'ל לכביסה של פרסיל:

דבר המפרסם: קפסולות המכילות ג’ל סופר מרוכז במעטפת, המתמוססת במלואה בתוך המכונה. מכניסים את הקפסולה לתוף המכונה ומכבסים בנוחות וביעילות.

פסק דין השופטת (זה עדיין אני...): למרות שמספר הנפשות במשפחתנו הוא צנוע ומסתכם בארבע, מכונת הכביסה שלנו עובדת קשה כל השנה, בממוצע של פעם ביום. לעולם לא אשכח את היום בו נטשתי בשמחה את שקיות אבקת הכביסה לטובת  טבליות האבקה: היכולת למדוד במדוייקת את כמות האבקה אותה יש להכניס למכונה, המירדף אחר כף המדידה שאף פעם לא היתה מצורפת לשקיות,  תמיד הייתי צריכה לטבול איזה בקבוקון אל תוך השקית ולהתחיל למדוד לפי פסי המידה עליהם, ואז לרוץ לשטוף ידיים כי אבקות כביסה גומרות לי את העור. סיוט.

נכון, היתה גם האופציה של נוזל הכביסה, אבל הוא תמיד הגיע בג'ריקנים של 10-12 ליטר, או לפחות ככה זה הרגיש בכל פעם שהרמתי אותם (בעזרתו של בעלי) כדי למזוג למכונה. אז נכון להיום אני עם הטבליות, אבל גם הן גורמות לעור הידיים שלי להתעצבן במקצת..

ואז הגיעה השקית של פרסיל, עם קפסולות הג'ל הירוק והריחני. עם שקית אריזה בגודל אנושי, וסגירה רב פעמית, המכילה כמות המספיקה ל 20 כביסות.נשמע מבטיח: שום דבר לא מתלכלך, אין צורך לנקות את האבקה שתמיד היתה נשארת , ומתייבשת, בתא שלה במכונה. לא צריך כוסות מדידה ולא לנקות את האבקה שתמיד היתה מצליחה להגיע גם אל הרצפה.

אריזת המוצר: נרשם דחף מוזר לשחק עם הקפסולות. הן מזכירות קצת איזה צעצוע לילדים, ואכן  גם הילדים חשבו כמוני .
נאלצתי לאסוף אותם מהר מהשטיח החדש בסלון ולמצוא להם מחבוא...

סיכום התנסות:  בשבועות הראשונים נרשמה התלהבות מצידי, הכביסה יצאה נקייה וריח נעים. לאחר מספר שבועות קטסטרופה. מסיבות לא ברורות (היובש באויר? החום?) משהוא רע קרה לקפסולות. האריזה כשלה ונמסה או נקרעה וכל הקפסולות הפכו לעיסקה דביקה ונוזלית של ג'ל ירוק ומגעיל. חשוב לציין כי המוצר לא עמד בשמש ישירה , וגם אם כן, ניתן היה לצפות ליותר.
לסיכום: הרוב הלך לפח, וחבל.

ולמרות שהבטחתי סקירה רק על 2 מוצרים לא עמדתי בפיתוי והנה עוד חוות דעת אחת קצרה...

ובקטגוריית המוצר החביב בהחלט:  שנדי אבטיח טרופי:

דבר המפרסם:  תחליף מרענן לבירות או למשקאות הקלים בתקופת הקיץ. בירה המיועדת לבילוי קליל וכייפי כבר משעות הצהריים.

פסק דין השופטת (רק על עצמי לספר ידעתי):  "מלצרית בפאב: מה בשבילך? אני: יש שוקו? אה, אין? נו טוב אז דיאט קולה." טוב, אז אני לא שתיינית בירה גדולה במיוחד, טוב נו, לא שתיינית בכלל. לא טעים. לא מבינה מה כייף במרירות הזאת? הרגשת הסחרור והמצב רוח הטוב של "אחרי"? החדר כושר עושה לי את זה יותר טוב,  ובהרבה פחות קלוריות. פדיחה להכנס איתי לפאב, אני עם השוקו שלי, ובבתי קפה לבעלי לא כייף לשתות לבד. איזו אישה מבאסת. את השם "שנדי" אני זוכרת משנות ה 80, רוד סטיוארט אם אני זוכרת נכון. אבל מעולם לא טעמתי אותו.
סיכום התנסות:  ואז הגיע לידיי בקבוק שנדי . ועוד בטעם אבטיח ! בבקבוק אמיתי של בירה, כזה שניתן להיראות איתו בפאב, כי מי באמת רואה שכמות האלכוהול בו היא פחות מ 2%? הטעם – עדין וטעים. מתקתק במידה. לא מריר. כייף אמיתי.

לסיכום: בירה לבנות?

וכמו בשנה שעברה מילה אחת למארגני אירוע קהילת מוצר השנה 2013:  הרבה ביקורת נרשמה השנה ברשת על האירגון. חלקה הגדול בצדק. יחד עם זאת, ועם כל הביקורת, רציתי להודות לכם על ההשקעה ועל ההזדמנות שהענקתם לי להשתתף באחד מהאירועים המושקעים ביותר שבהם לקחתי חלק.להתראות בשנה הבאה...